החלטה בתיק ת"ט 17003-12-10

1.         מונחת בפני התנגדותה של המבקשת לביצועם של 16 שיקים אשר סכום כל אחד מהם עומד על סך של 254 ש"ח ובסך הכל סכום החוב בגינו הוגשה ההתנגדות לביצוע השיקים עומד על סך של 4430 ש"ח.

המדובר בשיקים אשר אין מחלוקת שנמסרו על ידי המבקשת למרפאת שיניים שורש- שירותי בריאות (רשת ארצית-1984) בע"מ (להלן: "מרפאת שורש") עבור טיפולי שיניים וזו סיחרה אותם לבנק האוחז בהם.

2.         המבקשת הגישה התנגדות לביצועם של השיקים  ובה טענה כי מדובר בשיקים שניתנו למרפאת שורש עבור טיפול שיניים ארוך טווח  וטיפול שהחל, נגדע באיבו ולא הועיל במאום מאחר ונדרשה לטיפול שיניים מחודש ומשכך, מדובר בהיעדר תמורה.

3.         לטענתה, ביום 8/4/2008 הוגשה על ידי מרפאת שורש בקשה לפירוק וביום 18/6/2008, ניתן צו פירוק והשיק הראשון שנמסר על ידה הינו ליום 10/6/2008. דהיינו, 10 ימים בטרם מתן צו הפירוק.

משכך, טענה המבקשת שהעברת השיקים לידי הבנק נגועה בפגם, שכן השיקים הללו שנמסרו לצורך טיפול רפואי הועברו שלא כדין לידיו, שכן סביר שידע בעת קבלת השיקים על צו הפירוק הקרב ובא כמנהל חשבון העו"ש של מרפאת שורש. כן טענה המבקשת, שהבנק אינו אוחז כשורה בשיקים מאחר וידע על מצבה הכלכלי של מרפאת שורש והמדובר בנטילת המחאות וגלגולן תוך כדי עצימת עיניים מצדו. המבקשת גם טענה שאף יסוד ה"ערך" הנדרש לשם אחיזה כשורה לא התקיים בנסיבות הענין. כן טענה המבקשת שיתכן ומדובר בשיקים שנמסרו לבנק לצורך בטחון ואף טענה להיעדר יריבות בינה לבין הבנק.

4.         מנגד, טען הבנק כי דין הבקשה להידחות.

לטענתו, טענות המבקשת הן כנגד הצד הקרוב בלבד ואף טען שהמבקשת סתרה עצמה בכך שציינה בתצהירה שהטיפול נגדע באיבו מחד ומאידך, טענה שלא זכתה לקבל טיפול רפואי.

            הבנק אף הוסיף וטען שתצהיר המבקשת אינו מפורט כראוי, שכן לא פרטה הטיפולים שקבלה ואף לא פרטה סכומם והלכה היא שמבקש רשות להתגונן חייב להיכבד ולפרט פרטי הגנתו. בכל הנוגע לטענת המבקשת כי ייתכן ומדובר בשיקים שניתנו לבטחון, טען כי מדובר בטענה סתמית והמדובר בהגנת בדים.

            הבנק אף הוסיף וטען, כי טענות המבקשת הינן טענות לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב שאינה מהווה טענת הגנת טובה בפני השטר.

כן טען  כי השיקים נשוא ההתנגדות סוחרו לו כשמונה חודשים בטרם פורקה מרפאת שורש ולכן לא היה עליו לדעת ולחזות את סופה העגום של המרפאה ולפיכך טען, כי דין ההתנגדות להידחות.

5.         הבנק הודיע כי אינו מבקש לחקור המבקשת על תצהירה ומשכך, ניתנת החלטתי זו על סמך הבקשה והתגובות לה בלבד.

6.          כלל ידוע הוא כי התנגדות לביצוע שטר כמוה כבקשה למתן רשות להתגונן ועל שתי בקשות אלה, חלים כללים זהים שנקבעו  הן בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 והן  בספרות המשפטית ופסיקת בתי המשפט. התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 375).

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.

הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, אינו בא במקום קדם-המשפט, או המשפט עצמו. במסגרת הדיון בבקשה מעין דא, אין בית-המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענת ההגנה בעל פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (ע"א אוזן, לעיל, שם). עם זאת, אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלענין ועליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400.

7.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואפרט.

המבקשת בבקשתה לא פרטה מה כולל הטיפול הרפואי שקבלה ומה שוויו וטענה שטיפול שהחל נגדע באיבו. המבקשת בתגובתה המשלימה ציינה מה הטיפולים שלא קבלה אך לא ציינה מה הטיפולים שנעשו בפועל, שכן לטענתה, תיקה הרפואי אינו בידה, מעבר לעובדה שתמוה בעיני שהמבקשת ידעה להצביע על הטיפולים שטרם קבלה, אך לא מצאה לנכון לפרט אלו שקבלה מאת מרפאת שורש, וודאי שלא ניתן לקבוע שעסקינן בהיעדר תמורה, בהיעדר פירוט מינימלי לתמורה שהתקבלה בפועל, שכן אין מחלוקת שתמורה חלקית התקבלה. מה גם שטענת היעדר תמורה היא טענה בה נטען שהשטר מלכתחילה הוצא בלא תמורה ואין זה המצב בענין הנדון. כך גם נקבע שטענת היעדר תמורה יפה כלפי צד קרוב ונדחית מפני צד רחוק האוחז בעד ערך, אפילו אינו אוחז כשורה (ראה לענין זה, ספרו של שלום לרנר, דיני שטרות מהדורה שנייה, עמוד 301). משכך, אין לטענה זו על מה לסמוך.

אף אם אתייחס לטענת המבקשת  כלטענת כשלון תמורה מלא, הרי שחרף טענתה, אין מדובר בכשלון תמורה מלא. כאמור לעיל, המבקשת בתגובתה, פרטה מהו הטיפול שטרם קבלה ממרפאת שורש, אך משום מה לא מצאה לנכון לפרט בתצהיר הטיפול שקבלה במרפאה ודי בחוסר פירוט זה בכדי לדחות ההתנגדות.

המבקשת  סתרה עצמה בתצהירה בכך שציינה שלא זכתה לטיפול רפואי מאחר וטיפול שהחל לא הושלם. אלא שאין דעתי כדעתה, ברור כי באם בוצע טיפול בשיניים שונות, הרי שניתנה תמורה ובהיעדר פירוט לענין זה, אין לקבל הטענה שמדובר בכשלון תמורה מלא, שכן תמורה ניתנה למבקשת ולמעשה טענת המבקשת היא כשלון תמורה חלקי.

8.         לענין זה יפים דברי שלום לרנר בספרו דיני שטרות (המפורט לעיל) שם קבע: